איך שומרים על העובדים מפני שחיקה בצל טראומה קולקטיבית מתמשכת

כבר למעלה משנה, שאנחנו חיים במציאות שונה לחלוטין מזו שהכרנו. האיום הביטחוני, שבעבר היה מנת חלקם של תושבי הדרום והצפון הרחוק, הפך זה מכבר לחלק משגרת החיים של כולנו.
טילים מגיעים כעת גם לחיפה והקריות, לשרון ולמרכז, והתחושה היא שאף מקום כבר אינו מוגן לגמרי. בתוך המציאות הזו, שאת סופה איננו רואים, מתחילים להופיע סימני שחיקה בקרב העובדים- תופעה שמחייבת התייחסות מיוחדת.
כשהטראומה היא חלק מהשגרה של כולנו
שחיקה יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון מישורים בחיינו ובכלל זה גם בהקשרי עבודה.
השילוב של טראומה מתמשכת עם שגרת עבודה תובענית, יוצר עומס רגשי ייחודי. מטבע הדברים, העובדים נדרשים להמשיך לתפקד ולעמוד ביעדים גם בזמן שהם מתמודדים עם חרדה על רקע ביטחוני, חוששים לשלום יקיריהם ולעיתים מתמודדים אף עם אובדן ואבל. זהו מצב שמביא לשחיקה הדרגתית אך מתמדת של משאבים נפשיים ומקשה על התפקוד היומיומי.

כיצד נדע אם מי מעובדינו נקלע למצב כזה? הנה כמה סימני אזהרה שכדאי לשים לב אליהם:

⦿ ירידה בריכוז ובמוטיבציה של העובד
⦿ עייפות כרונית שאינה חולפת גם אחרי מנוחה
⦿ תגובתיות יתר למצבי לחץ שגרתיים
⦿ נטייה להתבודדות והימנעות מאינטראקציות חברתיות בסביבת העבודה
⦿ שינויים קיצוניים במצב הרוח
⦿ קושי בקבלת החלטות פשוטות

כל אלו הן דוגמאות לסממנים שאמורים להדליק לנו "נורה אדומה" ולאותת לנו כי העובד סובל משחיקה בצל הטראומה, וזקוק לסיוע.

אז איך מתמודדים עם מציאות של חוסר ודאות?

חשוב להבין שאין פתרון אחד שמתאים לכולם. כל עובד מגיב אחרת למצב, וקצב ההתמודדות הוא מטבעו, שונה מאדם לאדם. התפקיד שלנו כמנהלים הוא לזהות את הצרכים האישיים של כל עובד בארגון, ולספק מענה פרטני המותאם לנסיבות. עם זאת, ישנם מספר קווים מנחים שיכולים לסייע:

  1. יצירת מרחב בטוח: מקום העבודה צריך להיות עוגן של יציבות ונורמליות עבור העובד.
    לכן חשוב לשמור על שגרת העבודה ומסגרת ברורה שיספקו תחושת ביטחון, אך חשוב לשלב בהן גם גמישות והתחשבות בצרכים האישיים.
  2. לגיטימציה ל"מילוי מצברים": חשוב שנעודד את העובדים למצוא את הערוצים שבהם יוכלו להיטען מחדש באנרגיה – בין אם במסגרת פעילות גופנית, תחביב אישי, או זמן איכות עם המשפחה. חשוב להדגיש שאין בכך שום פסול, להיפך – זה חיוני להמשך תפקוד תקין בעבודה ובכלל.
  3. הקשבה פעילה: נקפיד לקיים שיחות אישיות קבועות עם העובדים. לא כל שיחה צריכה להיות על המצב הביטחוני – לפעמים דווקא שיחה על נושאים שגרתיים משמשת כהסחת דעת מבורכת.
  4. מציאת נקודת האיזון: במקביל לשימור שגרת עבודה פרודוקטיבית ודרבון העובדים לעמידה ביעדים, נדאג גם להיות קשובים למצבים בהם מתעורר הצורך במתן הקלות זמניות לעובד, או בביצוע התאמות מסוימות בדרישות התפקיד, בהתאם לאילוצים ולקשיים שהעובד חווה.
  5. זיהוי מצבי קיצון: במקרים של קושי משמעותי שאינו חולף, או כאשר ניכרת הידרדרות במצב הרגשי של העובד, חשוב להפנותו לעזרה מקצועית, ולא נהסס להתייעץ עם אנשי מקצוע מתחום הטיפול הרגשי בעצמנו, כמנהלים.

חשוב לזכור: 

מקום העבודה הוא לא רק מקור פרנסה – הוא גם מספק מסגרת, תחושת שייכות ומשמעות. בתקופה זו של חוסר ודאות, היכולת שלנו לספק סביבת עבודה תומכת ומכילה לעובדים, תוך שמירה על גבולות ושגרה בריאה, היא קריטית להתמודדות המשותפת שלנו עם האתגרים הנקרים לפתחנו ואלו שעוד לפנינו.

צוות "מצבים" כאן עבורכם בכל סוגיה הנוגעת לבניית חוסן ארגוני והתמודדות בתקופות משבר – אל תהססו לפנות אלינו בכל שאלה או צורך.

שנדע ימים טובים יותר,
עדה וצוות "מצבים".
תגובות לכתבה
+ הוסף תגובה

הוספת תגובה חדשה

רוצה להצטרף לשיח?

אשמח לקבל את תגובתך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *