בתקופות של מצבים ביטחוניים מתוחים, או בעקבות אירועים טראומתיים שקורים בחברה, אנשי משאבי אנוש משקיעים תשומת לב רבה בדאגה לשלומם ורווחתם של העובדים.
במצבים כאלה, נדרש טיפול מאוד רגיש ואישי על מנת, מצד אחד, לשמור על התפקוד השוטף אך, מצד שני, גם לוודא שאין לנו עובדים שנכנסו למצוקה נפשית.
וכאן, בנקודה הזו רבים מתקשים. איך מוודאים שעובד אינו במצוקה נפשית? איך מזהים עובד שנמצא במשבר? ואיך יודעים האם יהיה נכון להתערב במקרה והעובד לא פונה אלינו מיוזמתו?
פעמים רבות הרבה יותר קל לשים לב לאלה ש"מדברים". הכוונה היא לאלו שמרימים קול בהתרגשות, אלו שמתפרצים, בוכים, ופורקים את רגשותיהם בגלוי. הבעיה הגדולה יותר היא דווקא עם "השקטים", אלה שבשעת משבר נוטים דווקא להתכנסות פנימה, להסתגרות ולהימנעות ממגע עם הסביבה.
ולמה זו בעיה גדולה?
כיון שדווקא אותם עובדים "שקטים", שאנו נוטים לעיתים לפספס, נוטים לאגור ולאגור את רגשותיהם בתוכם ולכן קיים סיכון גדול מאוד שלבסוף הם ישברו ויתמוטטו. וכשזה יקרה, זה עלול להתבטא בהתפרצות גדולה ודרמטית או בשבירה מוחלטת, במקום ובזמן הלא מתאימים, תוך גרימת נזק עצום להם ולסביבה.
אז מה כן אפשר לעשות ואיך לא לפספס? הרי אין ביכולתנו לשנות את אופיים של האנשים ואת דרכי ההתמודדות שלהם אבל ישנם מספר צעדים שאפשר לעשות כדי להגדיל את הסיכוי שהעובדים ייפתחו אליכם:
- להגביר את המודעות לכך שיש לשים לב ל"שקטים" גם אלו שזוהי התנהגותם הרגילה וגם כאלה שהם לרוב מוחצנים אך לאחרונה מתנהגים שונה.
- ליזום – להרבות ככל האפשר בנוכחות בשטח מתוך הבנה שרוב הסיכויים שאותם אנשים מופנמים לא יגיעו אלינו באופן יזום.
- לייצר מצבי שיחה עם אותם אנשים ולנסות לדובב אותם בצורה עדינה כדי להבין היכן הם עומדים.
- להיעזר במנהלים הישירים ולבקש מהם לשים לב באופן מיוחד לעובדים השקטים יותר ולנסות לשוחח איתם.
- עם כל זאת, חשוב לקחת בחשבון שזכותם של אותם עובדים להתמודד בדרכם שלהם ואתם יכולים רק להציע. הבחירה היא שלהם ואין שום צורך, גם אם יש הרבה רצון טוב, "להציל" את מי שאיננו מעוניין בכך.
אם יש לכם שאלות נוספות לגבי זיהוי עובדים במצוקה ובמשבר, או אם נתקלתם במקרים דומים ואתם רוצים לשתף, אתם מוזמנים להתקשר אלי בכל עת.
בתקווה לימים שקטים ורגועים לכולנו.
שלכם
עדה דיבון
