אובדנות. נושא כאוב שלצערנו יצא לנו לאחרונה ללוות בארגונים מהיבטיו השונים. לצערנו התופעה נפוצה הרבה יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב. הידעתם שיש יותר מקרי מוות מאובדנות בכל שנה מאשר בתאונות דרכים? בישראל יש כ-500 מקרי מוות בשנה, ובנוסף לכך אלפי נסיונות שלמרבה המזל לא צלחו. ועם כל כובד הנושא והאחריות הרבה המתלווה לכך חשוב שכמנהלים ובכלל, נדע שיש מה לעשות ואפשר להציל חיים פשוטו כמשמעו.

להלן כמה כללים בסיסיים בהתייחס לטיפול באובדנות:

• קודם כל שמרו על עיניים פקוחות. אובדנות היא לא משהו שקורה "במקומות אחרים, לאנשים אחרים" או "לאנשים חלשים, בטח לא לעובד המוכשר ביותר שלי…". דיכאון ומצוקה עשויים להימצא בכל מקום, בלי תלות במעמד, גיל, השכלה, אינטליגנציה, יכולות או כל דבר אחר. זו מחלה וככל מחלה היא עלולה לפגוע בכל אחד מאיתנו, נקודה.
• שימו לב לסימני אזהרה: בכי רב, שינוי חד בהתנהגות, איטיות, ריחוק, היעדרויות לא מוסברות, ריבוי "תאונות" או התנהגויות מסוכנות, ביטויים של ייאוש וחוסר משמעות, וכמובן דיבור על מוות או על אובדנות, באופן ישיר או עקיף.
• זיהיתם משהו שמעורר בכם חשד? אל תתפתו למחשבה "אני סתם נלחצת… הוא אדם חזק, הוא בטוח יהיה בסדר". אותות אזהרה הם דבר שיש להתייחס אליו בשיא הרצינות. גם אדם שלא ממש רוצה למות, אלא רק לאותת על המצוקה שלו, נמצא בסיכון להמשך הידרדרות.
• אל תחששו לפנות ולשאול. אין בזה שום סכנה וזה יכול להיות הדבר שיעשה את ההבדל. יש כאב רב בבדידות ולפעמים האפשרות לחלוק עם מישהו את המצוקה היא כבר חצי הדרך החוצה ממנה.
• שאלו בצורה ישירה וברורה: "יכול להיות שאתה חושב להרוג את עצמך?" אל תדאגו שתחמירו את המצב- אף אחד לא התאבד כי מישהו "הכניס לו רעיון לראש". במקרה הכי גרוע יהיה רגע של מבוכה עם העובד, ואת זה בהחלט אפשר לשרוד.
• אל תנסו לשכנע את העובד ש"החיים יפים, יהיה טוב". זה רק יחמיר את תחושת הבדידות והייאוש. נסו להיות איתו במצוקה שלו, להקשיב בשקט, לכבד את רגשותיו הקשים והמכאיבים גם אם קשה לכם להבין אותם.
• אל תחשבו שהסיוע שלכם יכול להיות תחליף לטיפול מקצועי. אתם בהחלט יכולים לעזור ולהוות רשת תמיכה משמעותית, אבל לא במקום טיפול אלא בנוסף.
• אל תישארו עם החשש לבד גם אם יגידו לכם ש"סיפרתי רק לך", אתם מתעסקים כאן בשאלה של חיים ומוות, זו אחריות כבדה וכדאי שעוד מישהו יחלוק בה.

למי פונים?

• קודם כל- לעובד עצמו. בדקו איתו ברגישות מה שלומו, מה עובר עליו. העבירו את המסר שאתם מודאגים, שאתם חושבים עליו ורוצים להיות איתו ולעזור לו לעבור את התקופה הקשה. אתם יכולים לברר איתו אם הוא כבר בטיפול ואם כן- האם מי שמטפל בו יודע על המחשבות האובדניות. אתם יכולים לבקש רשות לשוחח עם המטפל וליידע אותו במה שראיתם.
• בקשו רשות לערב איש משפחה. גם אם העובד מסרב לשתף את המשפחה שקלו זאת ברצינות: אדם אובדני צריך שישמרו עליו.
• הציפו את החשש הלאה בתוך הארגון. עשו זאת למול משאבי אנוש או הנהלה בכירה ובקשו לשמור על דיסקרטיות, ואם אתם רוצים לשמור על פרטיותו של העובד אתם יכולים להתייעץ בלי לחשוף את שמו. פנו לגורם מקצועי שמלווה את הארגון ועשוי להוות כתובת. תמיד טוב לחשוב על מקרים כאלה עם עוד מישהו.
• פנו לעזרה מקצועית. אתם יכולים להתייעץ עם גופים כמו ער"ן או סהר. הציעו לעובד ליווי ולכו איתו למיון בבי"ח פסיכיאטרי או כללי- תמיד יש שם מענה. אם מדובר במקרה חירום ואתם חוששים לחייו של העובד באופן מיידי- פנו למד"א או למשטרה. הם יודעים איך לפעול במצבים האלה.

​ואם עכשיו או בעתיד עובד כלשהו גורם לטקסט הזה להדהד בראשכם, פנו להתייעצות עם 'מצבים'. אנחנו כאן כתמיד לרשותכם- להתייעצות, תמיכה וליווי, לכם המנהלים ולעובדיכם.

* להלן מדריך מקצועי וקצרצר לזיהוי ולהתערבות במצבי אובדנות, נכתב ע"י ד"ר יוסי לוי בלז >
​לחצו ושמרו אותו למקרה הצורך (שנקווה שלא יגיע..), והפיצו למנהלים אחרים בארגון.

אל תהססו- אנחנו כאן לכל צורך.

עדה וצוות מצבים.