כששומעים על אלימות נגד נשים לרבים יש נטייה למקם אותה "שם", במקום אחר: בחברות אחרות, מגזרים אחרים, ארגונים אחרים, ערים אחרות, מדינות אחרות- אבל לא אצלנו.
ובכן, כמה נתונים כדי לסבר את האוזן: בשנים 2018-2019 נפתחו כ-30,000 תיקים במשטרה על עבירות אלימות כלפי נשים מצד בן זוגן, וכ-1200 תיקים בגין הפרה של צווי הגנה שהוצאו לשם הגנתן.מגיפת הקורונה החמירה את המצב. השילוב של הימצאות אינטנסיבית בבית בתקופת הסגרים, היעדר מסגרות תומכות יחד עם חרדה כלכלית ולחצים אחרים הביא לעליה חדה בנתונים. מספר הפניות למוקד המצוקה הארצי, למשטרה ולמרכזי הסיוע הוכפל, ומספר הפניות בנושא אלימות בין בני זוג עלה פי ארבעה.
אלימות נגד נשים מתבטאת בצורות רבות. לתקשורת מגיעים סיפורי הזוועה, אלה שכוללים אלימות פיזית ונגמרים ברצח או תקיפה חמורה, אבל התופעה רחבה בהרבה ורצח הוא רק החוליה האחרונה בשרשרת. תחת המטריה של אלימות נגד נשים אפשר למנות גם פגיעה מינית, אלימות מילולית, התעללות רגשית, שליטה כלכלית, והתנהגויות של קנאה, פיקוח ומעקב אובססיבי אחר בת הזוג.
השורה התחתונה היא שזה שאנחנו לא מדברים על התופעה לא אומר שהיא לא קיימת. מה שאפשר לעשות הוא דווקא להכיר בקיומה, ללמוד את ביטוייה ולדעת לזהותה. בתור התחלה חשוב להבין שהתופעה הזו אינה מיוחדת למגזרי אוכלוסייה מסוימים- היא רחבה ופושה בכל, ללא קשר למעמד, שייכות אתנית, אזור גיאוגרפי וכן הלאה. כולנו צריכים לשמור על עיניים פקוחות.
למקום העבודה יש הרבה כוח בהקשר של זיהוי ראשוני- אין הרבה מסגרות אחרות שאינן קשורות לתא המשפחתי ושקיים בהן מפגש יומיומי. כמה דברים שחשוב לדעת:
- סימני האזהרה כוללים סימני פגיעה פיזיים באזורים שונים בגוף, המלווים בתירוצים שונים; התבודדות חברתית שאינה אופיינית ואינה מוסברת; הימנעות ממפגשים חברתיים וגילויי דריכות במהלכם; הימנעות משיתוף בנעשה בזוגיות והסתגרות כללית; מתח, עצבנות, דיכאון ועוד.
- נשים רבות נוטות להסתיר את המתרחש מתוך פחד להחרפה במצב, או בשל חוויה של אשמה או בושה שהינה שכיחה מאד במקרים אלה. אחרות עדיין לא מכירות בכך שהן סופגות אלימות. התנהגויות של קנאה אובססיבית, למשל, עשויות בהתחלה להיחוות כמחמיאות. לפיכך, אם עולה חשד שמישהי שאתם מכירים סובלת מאלימות בבית, חשוב מאד לגשת לנושא בזהירות ולהימנע מכל אמירה שעשויה להתפרש כביקורת או שיפוט כלפי הנפגעת.
- בשלב ראשון המטרה תהיה לעזור לה לזהות שקורה משהו לא תקין ומסוכן. נסו לברר בעדינות מה שלומה, להתעניין בחייה ולייצר אוירה של נינוחות ואמון. שתפו בדאגה שלכם בזהירות והזמינו אותה לפנות אליכם גם בעתיד אם תרצה. אל תלחצו עליה, אבל המשיכו לפקוח עיניים. הציעו עזרה והתחשבות ככל שתוכלו.
- זכרו: אין חובת דיווח בנוגע לבגירים. חובת דיווח קיימת אך ורק בנוגע לקטינים מתחת לגיל 18. אך המטרה היא לתת ככל האפשר מידע לגבי ערוצי עזרה קיימים.
- קיים מוקד טלפוני ייעודי לנושא שמספרו 118. הוא פעיל 24 שעות ביממה וניתן לשוחח בעברית, ערבית, רוסית ואמהרית. המוקד רלוונטי גם למי שחוששים למישהי בסביבתם, כך שבמקרים של חשד או התלבטות ניתן להתייעץ עם אנשי המקצוע הזמינים שם.
- באתר של משרד הרווחה יש משאבים רבים: מחומרי הסברה ועד דרכי פניה למרכזים לטיפול באלימות במשפחה. אפשר להיעזר בו גם באופן אנונימי, למשל באמצעות שאלון שבודק סימני אזהרה ומספק משוב אודות רמת הסיכון והמלצות לפעולה. פרסום של משאבים אלה ונוספים בלוחות מודעות, בחדרי שירותים או בכל פלטפורמה אחרת יכולה להיות בעלת ערך רב. להלן קישור לרשימת המרכזים >
וכמובן, אנחנו בצוות "מצבים" מומחים בתחום האלימות ומניעתה, אתם מוזמנים להתייעץ איתנו כיצד להתמודד עם הנושא ואיך נכון להגיש עזרה.
נייחל למיגור התופעה כך שלא נצטרך בעתיד יום מיוחד לציון הנושא, ונשמח לעמוד לשירותכם בעת הצורך.
עדה וצוות "מצבים".
