לכל דור יש מצרים משלו. עבדים היינו לפרעה ויצאנו מארץ מצרים במסע שארך 40 שנים, וזה היה רק הקדימון. כולנו יודעים היטב שנדודים, מלחמות וקשיים נותרו מנת חלקנו. תמיד היו, ואולי תמיד יהיו, מאבקים לשחרור מעול כלשהו, ממשי או מטאפורי, ומעת לעת נתעה במדבר. בעת הזו, נדמה כי המאבק מתחולל בינינו, וטרם נמצאה הדרך אל הארץ המובטחת.
​
בשבועות האחרונים כולנו נסחפים לתוך מערבולת של רגשות: תקווה וייאוש, סולידריות ואיבה, פחד, נחישות, והרבה מאד כעס. במהדורות החדשות אנחנו רואים לא רק את המחלוקת ברמת המקרו אלא גם את השפעותיה במעגלים הפרטיים ביותר: בין חברים קרובים, בתוך משפחות. קבוצות וואטסאפ הופכות לשדה קרב, ארוחות משפחתיות הופכות לשדה מוקשים.

לוויכוח הזה, שמסעיר את כולנו, יש עוצמה רגשית שלא מן הנמנע שתחלחל למקומות העבודה. בתקופה שבה נבנים איזונים חדשים לאחר הקורונה, בתקופה בה המצב הכלכלי מעורר חרדות בעובדים ומטלטל ארגונים, הדבר האחרון שחסר הוא כעס מפלג ומשתק. משה המגמגם הצליח להנהיג עם שלם במסע ממצרים לכנען בשל היותו מנהיג נחוש ומלא אמונה. מנהיגים כאלה נחוצים עכשיו יותר מתמיד, ומנהלים שיצליחו לנווט את עובדיהם במים הסוערים ייטיבו הן עם העובדים והן עם הארגון.

נציע כמה נקודות למחשבה ברוח הימים.

• נדמה שהפתרון הקל ביותר הוא הוראה גורפת להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לעבודה. זה אולי רעיון טוב בתיאוריה, אבל הוא לא ממש ישים. מי שמכירים זמן רב ינחשו בקלות את עמדותיהם זה של זה, ואחרים יראו סטטוס ברשתות החברתיות, ייפגשו בהפגנה או פשוט ינהלו שיחה ליד מכונת הקפה. אין טעם להתמקד בשאלה האם לאפשר שיח- המוקד צריך להיות איך מנהלים אותו.
• נסו לחזק בתקופה זו את הגיבוש וחווית השייכות לארגון. גם אם בחוץ קיימת סערה מפלגת, למי שעובדים ביחד יש מטרה משותפת, היסטוריה משותפת וגם עתיד משותף. השיח הפנימי חייב לכלול את אלה. הדגישו את חשיבותה של עבודת צוות יעילה וטובה, את האמון שלכם ביכולתכם לצלוח את המשבר ביחד, ואת העובדה שלכולנו שאיפה משותפת- לחיות כאן חיים טובים ושקטים. חשוב בתקופה כזו ליזום הזדמנויות להנאה משותפת ולהעמקת ההיכרות. אלה יזכירו שאנשים הם בני אדם מלאים ולא רק צד במאבק.
• תנו תקווה והדגישו את החיובי. הזכירו הצלחות עבר, פרויקטים גדולים שעמדתם בהם, משברים שצלחתם (מישהו אמר קורונה?), אירועים שמעורבת בהם גאווה ותחושת הצלחה. חזרו ואמרו כמה חשוב שהיכולות הטובות שהביאו אתכם להישגים האלה לא ייפגעו.
• יש מקום לחשוב על מתן כלים פרקטיים להתמודדות עם אתגרי התקופה. למשל סדנאות בנושאי התמודדות עם סטרס, מיינדפולנס, או פעילויות של self-care.
• השתמשו ביחסים האישיים שלכם עם כל עובד. אתם כמנהלים מהווים את נקודת החיבור בין העובדים ולכן יש לכם כוח רב ליצור שיח מאחד. ואם צריך, הגדירו את גבולות השיח. אל תחששו להבהיר שלא מקובלים עליכם טונים גבוהים או התבטאויות פוגעניות.

וזכרו, הרי עברנו את פרעה- נעבור גם את זה…
​
חג חירות אביבי ושמח!
עדה וצוות "מצבים"​